בחירות של אימהות

לא פעם קורה לנו שאנחנו נקרעות בין הרצון להיות אימהות לבין לעשות קריירה.

אני רוצה לשתף אתכם בסיטואציה שנאלצתי לבחור בה. אגב ברור לי שיבואו לי עוד הצעות כאלה ואחרות שיאלצו אותי לשקול כל פעם מחדש מה נכון לי ולנו ברגע נתון. אז מקרה שקרה כך קרה. בערך שהייתי בחודש 6 התקשרה אלי מיכל משבוע העיצוב בתל אביב שהתקיים השנה בין התאריכים 21.6-24.6 והציעה לי להציג.

מאוד התרגשתי כי לא כל יום מקבלים טלפון כזה.באותה שיחה שתפתי אותה ברצון העז להציג אך מצד שני את החששות שלי בשל הלידה היחסית קרובה. סיכמנו שנכון לכרגע אני מציגה אך חותמת על חוזה רק אחרי הלידה. על הדרך הגיעה החלטה להציג עם עדי מדקובריק,

נפגשנו וממש ראיתי איך הביתן שלנו יראה סוף הדרך ואיך אני מצליחה להתמודד עם תינוקת קטנה שיונקת לבין הבת הבכורה שלי מאיה (בת 3) לבין הביתן והלקוחות...עבר הזמן הלידה התקרבה והמשכנו להתארגן לתערוכה הכנו מוצרים חדשים והיערכויות לקראת התערוכה. הזמן עבר והגיעה הלידה של בתי השנייה לירי, לידה ארוכה ומאתגרת.חלמתי ללדת לידה רגילה אחרי קיסרי והכנתי את הגוף שלי לזה, הצמדתי לעצמי דולה מדהימה שאין כמותה ואת אילן שלי הההבעל שבלעדיו לא הייתי יכולה לעבור את המסע הזה שנקרא לידה וכמובן את אימוש שלי שכל כך רציתי להעניק לה חווית לידה רגילה ושטוב שהיא איתי.

אך חלומות לחוד ומציאות לחוד. מה לעשות הבנתי שהגוף שלי לא מסוגל כרגע ללדת כמו שרציתי ושלצערי הגוף שלי מאותת לי לחשב מסלול מחדש וללכת עכשיו לקיסרי דבר שהציל את הרחם שלי,את עצמי ואת התינוקת שלי. אני לא ארחיב כאן בנושא כי זה לא בעלי לב חלש אבל אסכם שמבחינתי חוויתי לידה (30 שעות) שבסוף נגמרה בניתוח. אבל החוויה עצמה הייתה מעצימה ומאתגרת ומחברת וגיליתי שיש לי כוחות שרק מי שהיה איתי בחדר לידה יכול להעיד. יצאתי מחוזקת אבל כנראה גם קצת מצולקת מהלידה הזו וגם מההבנה שכנראה בגלגול הזה אני אלד רק קיסרי. אני אומרת תודה שיש ביכולתי ללדת ולהביא חיים לעולם שלי ושל אילן ומה אנחנו יכולים להעניק לבנותינו.

אז אחרי הלידה הבנתי שאני חייבת לנשום עמוק כי יש לי עוד ילדה מדהימה שזקוקה לי והיא צריכה את אמא שלה ותינוקת קטנה שחייבת את אמא. החלטתי שאני חייבת לעשות עם עצמי החלטה ושחלק מלהיות מקצועי זה גם לדעת מתי לא! זוכרים שכתבתי שהייתי אמורה להציג יחד עם דקובריק אז מכיוון שלא הרגשתי שאני מסוגלת למצוא את הכוחות ולהציג,הדבר הנכון היה לעשות זה להודיע לעדי מדקובריק שאני לצערי לא מסוגלת להיות חלק משבוע העיצוב השנה ולאפשר לה מספיק זמן להיערך מחדש. זו הייתה שיחה לא קלה לי בכלל והייתי קצרה. ואז זה הכה בי הוויתורים שלפעמים צריך לעשות למען הנפש שלנו והמשפחה שלנו.

הבנתי שאני לא יכולה להיות משהי אחרת, אני אמא ואני מניקה באהבה גדולה את לירי ואמא למאיה שזקוקה כרגע לזמן להסתגל להתרחבות המשפחה ואילן שלי זקוק לי ואני אני זקוקה לעצמי ולו ובעיקר לנשום.

אז בחרתי, בחרתי במשפחה שלי במה שאני כל כך מאמינה בו ובא לידי ביטוי בכל מה שאני עושה ומעצבת.

חיכיתי המון זמן עד שאהיה מסוגלת לכתוב את הפוסט הזה. הייתי זקוקה לזמן ״ חופשת לידה לעצמאיות אין חייה כזו״.

היום במרחק הזמן 3 חודשים אני חוזרת לעצמי ומצליחה לעשות את מה שאני הכי אוהבת להיות אמא ומעצבת.

מאמינה בעצמי שיבואו שבועות עיצוב ועוד המון דברים טובים בדרך.

שלכם אביטל