פעם הייתי סטודנטית

31.7.2018

 לפני לא מעט שנים יצאתי ללימודים אקדמאים בHIT בחולון
(המכון הטכנולוגי חולון).

כשאני מנסה להיזכר בחוויה שנקראת חיי סטודנט עולות לי המון תחושות, רגשות וגעגוע.

 

אז מה המשמעות של להיות סטודנט לעיצוב?

הלב והבית של כל סטודנט לעיצוב מוצר היא הסדנא.

הסדנא היא מבנה שמכיל כמות גדולה מאוד של מכונות,
כלי עבודה וחומרים.

רוב שעות היממה ביליתי בעיקר שם, רוב הזמן עפופה בנסורת  
או כל חומר אחר.
זוכרת שנהגנו להזמין פיצה בשעה 20:00, ואז כל הסטודנטים היו מתיישבים רגע לאכול יחד, וממשיכים לעבוד עד חצות, עד כיבוי אורות.

לא פעם קרה שנשארתי עוד קצת בסדנא למרות שהכל כבר חשוך
כי בדיוק הייתי באמצע תהליך.

הסדנה היתה בשבילי כמו חנות צעצועים לילד, מקום מגניב בו נולדים מוצרים, של חברי ושלי.

אין כמו הרגעים של שיתוף פעולה ועזרה הדדית, שמשלבים יחד כוחות ועוזרים לסטודנט בתהליך פיתוח המוצר.

 

בסדנא עולות המון אמוציות ורגשות – הצלחה, חרדה, תסכול,
חוסר אונים, פריצת דרך ובעיקר יצירתיות.

חוויתי שם דמעות של הצלחה ודמעות של ותסכול.

 

 

 

 

הגשות

לפני כל הגשה, הראש עובר אוטומטית למצב אחר.
חוסר שעות שינה, עומס ורצון להספיק לייצר חוויה כוללת של מוצר עם כל מה שהוא דורש.
העמידה מול הכיתה והיכולת לדייק את מהות המוצר,
לדעת לקבל ביקורת בונה ולעיתים להכיל ביקורת שלילית שגרמה לרצות להיעלם, שהמעמד הזה תופס אותנו אחרי שעות ללא שינה ולחץ.
בעיצוב, הכישלון וההצלחה הם מול כולם, אי אפשר לבלף!


אחרי שההגשה נגמרה חווינו נפילת מתח, אך תוך זמן קצר
הייתי צריכה לאסוף את עצמי למצוא כוחות ולהתפקס,
כי יש עוד פרויקט או עוד מוצר שחייבים לעבוד עליו.


 

השיעורים

שיחות, סקיצות, מודלים, דיאלוג, שיתוף פעולה, הפרייה הדדית, הקשבה לכל הסטודנטים, העשרה...

במצב שיגרתי הייתי קוראת לשיעורים האלה הלמידה שבדרך,
המסע למוצר שיוולד מתוך רעיון, נושא ובעיה.

שעות של מחקר, התבוננות רוחבית ומעמיקה, המון למידה והקשבה, כלים ודרכי פעולה.

השיעורים היו עבורי מקום לשיתוף והפרייה הדדית, המנחים והמרצים היווי מקור השראה וצמיחה.

 

 

 

 

השעות מחוץ לפקולטה:

אם תשאלו סטודנט לעיצוב האם יש לו חיים התשובה תהיה 
כנראה שלא- הנוכחות חובה בשיעורים, הם מתחילים בבוקר
ונגמרים אחר הצהרים, ואז בדרך כלל נשארים בסדנה להמשך עבודה.

לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי ללא אוכל במקרר כי פשוט לא היה לזמן לקנות ובטח שלא להכין.

מה גם, שיש המון ציוד וחומרים לקנות לקראת פרויקטים נוספים והייתי צריכה לחשב את ההוצאות שלי בחוכמה ובקפידה.

הגעגועים הביתה למשפחה המורחבת היו גדולים אך לא תמיד מצאתי את הזמן לחזור הביתה כי הייתי צריכה לנצל את סופי השבוע לעבודה ויצירה.

 

זוגיות וחיי נישואין כזוג סטודנטים:

שהתחלתי את התואר כבר הייתי נשואה לאילן.

עברנו את תקופת הלימודים יחד.

התמודדנו עם הקשיים והלחצים, תחזוקת הבית והתמודדויות אחרות כזוג סטודנטים בתחילת הדרך.

אילן היה בשבילי העוגן, הפרופורציות, החיבוק החם והאמונה בעצמי.
אין לי מושג איך הייתי שורדת בלעדיו.
היכולת להכיל אותי כסטודנטית לעיצוב היה מאתגר מאד.

 

 

כעת כשלימודי העיצוב כבר מאחורי וזה כשש שנים שאני עוסקת בתחום, זה הזמן, מבחינתי, לעשות משהו עבור המקום שבו צמחתי, ועזר לי להפוך למי שאני היום.

מניסיון, הלימודים אינם פשוטים, ודורשים לא מעט משאבים נפשיים. אני זוכרת עד כמה זה קשה לחכות שיגיע אותו רעיון מיוחל,

ויכולה רק לנסות לעודד וגם להזכיר: לעצור לרגע, לנשום ולהתבונן

על הכל מבחוץ.

מאחלת הצלחה ביצירה ובכל דרך שתבחרו,

אביטל.

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

פוסטים אחרונים

15/10/2019

09/09/2019

Please reload

הסטוריה

Please reload

טאגים