קאן ועכשיו

הכל התחיל בשיחה שהיתה לי עם אמי, אי אז לפני כמה שנים טובות. בהתרגשות רבה היא הראתה לי את הפמוט החדש שקנתה: פמוט עשוי כסף עם חמישה קנים. כששאלתי על מה כל ההתרגשות, היא סיפרה לי על מנהג הדלקת נרות השבת על פי מספר נפשות בבית. משועשעת מהרעיון עניתי לה, בחצי קריצה: "אז מה, אמא, זהו? סגרת את הבאסטה?". לימים, כשעמלתי על פרויקט הגמר שלי (שעוד ארחיב עליו באחד מהפוסטים הבאים) בלימודי העיצוב, אותה שיחה עם אמא היתה הקו שהנחה אותי. כשהתעמקתי בשיחה זה גרם לי להרהר רבות על המשפחתיות ועל מהותה. במובנים רבים, סדרת KAN בעיצובי היא התולדה של אותם הרהורים, וההבנה שלי שאמי חיכתה שנים רבות, בעצם, עד שקנתה את אותו פמוט עם חמישה קנים. בעיניי, מהרגע שבו המשפחה נוצרת, היא נבנית ומתפתחת ונתונה תמיד לטרנספורמציה. בעיצוב הסדרה שאפתי ליצור דרך חדשה לחיבור שבין נרות השבת למשפחה, ולהעניק חופש למשפחה להתרחב ולהשתנות עם הזמן, כשהמוצר משתנה עמה ומתאים עצמו לנסיבות.

נקודה חשובה נוספת שהנחתה אותי היתה חשיבות הדומה והשונה בין בני המשפחה עצמם. זו הסיבה לכך שיצרתי בסדרת KAN גבהים שונים לקנים, וכן שלל אפשרויות של צבעים וגוונים. עבורי, המשפחה היא הדבר החשוב ביותר. היא הכוח המניע שמאחוריי. את כל אותם מסרים ניסיתי להעביר גם בעיצוב סדרה זו. לא תמצאו בה מקבץ זהה ואחיד. כל מקבץ הוא יצירת אמנות אישית ומיוחדת בפני עצמה. כמו המשפחה.